עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני מחפשת מקום לדבר בו,
מקום שאנשים לא מכירים אותי לכן לא ישפטו אותי..
לכן הגעתי לפה,
אני מקווה שיהיו פה אנשים שיקשיבו למרות שהם לא מכירים אותי,
כי אני לפעמים, אני מאוד זקוקה לזה..

"i dont wanna live,
i dont wanna breath,
less i feel you next to me
you take the pain i feel..

i dont wanna sleep,
i dont wanna dream,
cus' my dreams dont cumfort me the way
you make me feell.."
נושאים
ההזדמנות האחרונה שיצא ממני משהו..
27/05/2015 20:01
מיה TT.TT
זאת ההזדמנות האחרונה שלי, ההזדמנות האחרונה שלי להצליח, שיצא ממני משהו בחיים האלה..
אני מפחדת, ככ מפחדת. אני מפחדת שאני לא אצליח כמו תמיד. מפחדת שגם הפעם אני לא אצליח. אם גם הפעם אני לא אצליח להיות מה שמצפים ממני, לא יצא ממני שום דבר. בלי מינימום בגרות, אני לא אתקבל לשום עבודה נורמלית, לא ארוויח כמו שצריך, לא אחיה כמו שצריך. אני רואה את עצמי בעוד שנים מעכשיו סופרת שקלים בסופר, לא יודעת איך אני אסגור את החודש, חיה בפחד שיעיפו אותי מהדירה שאני שוכרת בגלל שאני מאחרת בתשלומים. אמא שלי כלכך תתארכזב ממני אם אני לא אצליח בלימודים. אני עוברת לבית ספר אקסטרני, שככ קשה לא להצליח בו. אבל איתי? אני יכולה להכשל גם במקום כזה. אם נגיד ולא אצליח, אני גם אבזבז לאמא שלי כסף על מסגרת אקסטרנית, שגם ככה לא עזרה.. וחבל. כולם שם גדולים ממני, אחרי צבא, בחלק אחר של החיים בכלל. אני אהיה הכי קטנה שם, הילדה היחידה שתיכוניסטית. אני מתביישת. אני מתביישת שאני לא מסוגלת להסתדר במסגרת רגילה, או במסגרת בכלל. יש לי בעיה קשה עם מסגרות.. 
אם אני לא אצליח בבגרויות, אני לא אתקבל לעבודה שמתאימה לי, ואם אני אצתרך לעבוד בעבודה שלא מתאימה לי, אני לא אצליח לעבוד בכלל. משם אני אתגלגל לרחוב.. ומי יודע מה יקרה לי. הלוואי שפשוט הייתי יכולה להעביר את הזמן של הלימודים, להיות כבר מאחורייהם, עם תעודת בגרות. מינימום עוברת זה גם בסדר בשבילי.. רק תעודה כלשהיא. רק ציון עובר. זה מה שאני צריכה. 
2 תגובות
איך יוצאים מזה
27/04/2014 11:34
מיה TT.TT
להרגיש כל כך לא שייכת לשום דבר, כל כך בודדה, כמעט בלי אף אחד לשים עליו ראש. מזל שיש לי אותה, היחידה שנשארה ליידי.. החוסר רצון הזה לאכול, לשבת שעות בוהה בתקרה בלילה עד שאני נרדמת מעייפות מרוב בכי.. כל הזמן לרצות לברוח מפה, מהחדר הזה מבית הספר הזה, להתחיל מחדש את החיים. כבר למדתי לזייף חיוך, לזייף צחוק. רוב האנשים רואים שיש משהו שלא בסדר, לרובם לא אכפת כל כך.. כי זה לא הבעיה שלהם. הכי הרבה תוקעים לי מבט כאילו ראו רוח רפאים. כמה עוד אפשר ככה? אני פשוט רוצה לצאת מזה, כאילו בחיים לא הייתי כזאת, לפחות להעמיד פנים שאני מרגישה בסדר.. אנשים עוברים על פני, ואף אחד מהם לא יודע מה עובר עליי.. זה כאילו אני והיא לבד מול כל הבעיות, מול כל הסבל.. היא הפינה שאני יכולה לברוח אלייה כשאני לא יכולה להחזיק את זה יותר על הכתפיים.. רק איתה אני מרגישה שאין סיבה לזייף את עצמי, אני יכולה להיות מה שאני מרגישה ולהגיד את כל מה שכואב והיא תמיד תקשיב.. רק שלא תלך, כמו שכולם עשו.. שאני לא אשאר לבד, היא אפילו לא יודעת כמה אני צריכה אותה.. והיא גם אף פעם לא תבין שהיא היחידה שמחזיקה אותי כאן.
0 תגובות
הפתעה, ולא מהמשמחות שבינייהן
07/03/2014 09:52
מיה TT.TT
אהבה, דאגה, מוות
זה מסוג הדברים שלא משנה כמה תדע שזה יבוא, זה יפול עלייך בהפתעה, לא משנה כמה אמרת לעצמך שזה יבוא אתה תהיה בהלם כשזה באמת יבוא.. זה התחיל ממזמן, כבר לפחות כמה שנים.. אבל לא הייתי מוכנה למצב גרוע עד כדי כך, למרות שידעתי שזה יבוא ביום מן הימים. אני דואגת לו, אני לא רוצה שיסבול. למרות שהוא לא הבן אדם הכי מושלם בעולם, אני אוהבת אותו. אפילו שאני לא חושבת שאי פעם הודיתי בזה. אתה שוכב עכשיו במיטה, מתאמצים על החיים שלך, להוציא מהם כמה שיותר, וזה קשה. החיים שלי גם ככה ממש לא מושלמים, ועכשיו זה? סבא שלי חולה סרטן כבר כמה שנים, ולפני כמה ימים לקחו אותו לבית החולים באמבולנס מהבית שלנו בגלל שאם לא היו מטפלים בו, הוא היה מת.. רק עוד כמה שעות שלא היינו קולטים שהוא במצב כזה.. והוא כבר לא היה פה ממזמן. אני דואגת לו, למרות שהוא לא בדיוק מבין מה קורה לו, או מה הולך איתו.. לפחות כרגע. הלוואי שזה לא יכאב לו, שהוא לא יסבול, שזה יבוא בשקט ויקח אותו בשינה, לא בכוח או כאב..
0 תגובות
משהו בבירור לא בסדר
25/02/2014 11:47
מיה TT.TT
העולם הזה משוגע כולו, אנשים אונסים, רוצחים, שופכים דם, שונאים שנאת חינם.. וכולם מסתכלים. זה לא שהעולם הולך ומתחרפן.. לדעתי זה תמיד היה ככה, פשוט היום הכל יודעים, מחדשות.. עיתונים, לפחות מקווים שזה הכל. אני פותחת את הטלוויזיה רואה קריינית עם פנים קרות מסתכלת עליי ומספרת סיפורי זוועות כאילו היא בעצמה לא שומעת את המילים שיוצאות לה מהפה. כל יום מישהו אחר נדקר, נרצח, נאנס, נשבר.. וזה נראה כאילו כמעט לאף אחד לא אכפת. שאני לא אתחיל לדבר בכלל על מה שהחיות המסכנות עוברות רק כדי שילד יוכל לשתות כוס חלב על הבוקר, בלי לדעת מאיפה החלב הזה הגיע, ומה הפרה המסכנה עברה עד שהחלב הגיע אליו לידיים. או תרנגולות שמתעללים בהם בשביל הביצים שלהם.. ורק למטרות האגואיסטיות של בני האדם. זה נראה כאילו כל העולם כבר לא מתייחס למה שקורה פה, כולם כבר כל כל רגילים שזאת השיגרה.. רק לי כל כך אכפת?
1 תגובות
סיוט
14/01/2014 09:01
מיה TT.TT
פחד, עצב, יאוש
תנו לי להתעורר מזה כבר, מהחלום הנוראי הזה שבו אני נמצאת. לגלות שהכל רק בראש, שהכל היה רק דימיון מזעזע. תנו לי להתעורר מהחלום הזה אל הזרועות שאני צריכה, אל הריח שאני מכירה ורגילה כל כך. אני רוצה להתעורר למקום שבו הכל יהיה טוב, שהלב שלי יהיה שלם, שהראש יהיה נקי ממחשבות מזעזעות.. שאני ירגיש שיש סיבה להשאר פה בכלל, אני רוצה פשוט להתעורר מהסיוט הזה.
0 תגובות
לבד
13/01/2014 10:28
מיה TT.TT
דיכאון, עייפות נפשית, בדידות, שברון לב
היא הייתה הבן אדם היחידי שבאמת נגע לי בלב ככה, הייתי כל כך קשורה אלייה, והיא פשוט הלכה.. אני פשוט לא מאמינה. שעה עוברת, עוד שעה.. שעתיים יום, ולא מצליח להתפס לי במוח שזה באמת נגמר.. אני נלחמתי, נלחמתי חזק.. היא פשוט וויתרה עליי כאילו כלום. נשארתי פשוט בלי אף אחד ...
3 תגובות
סתם מחשבות
06/01/2014 12:18
מיה TT.TT
מחשבות
אני הולכת ברחוב והעיניים שלי בשמיים, כשמוזיקה.. שרק אני שומעת, ממש חודרת לי ללב. אני מסתכלת מסביבי, ואני יודעת מה בדיוק מה קורה כרגע בחיים שלי, מה קורה כרגע בעולם.. אבל מה שמפחיד אותי זה הדברים שאני לא יודעת. האם היא תהיה שלי? האם אני אצליח או יגדל להיות חסרת בית.. ? ולא רק לגביי, לגביי כולם. האם אי פעם העולם יהיה כמו שתמיד חלמתי שיהיה? כניראה שלא, אבל מה שנשאר זה לנסות ולקרב אותו לפנטזיה ההיא, שבה העולם יהיה טוב יותר ממה שהוא כיום. בינתיים אני רק חושבת, וחושבת מה יהיה? כי איך אפשר לדעת מה גורלך? אי אפשר רק לשבת ולחכות שהטוב יקרה, צריך לקרום לו לקרות. לקום מהמקום החשוך שאת נמצאת בו.. להתקדם אם החלום, אל המחר שאני כל כך מצפה לו..
3 תגובות
כשתלך
19/12/2013 13:59
מיה TT.TT
מוות
מה אני יעשה כשתלך? המחשבה הזאת עוברת לי בראש כל הזמן, כל פעם שאני שומעת את הקול שלך כל פעם שאני מסתכלת בעיניים שלך, וחושבת.. שאולי זאת הפעם האחרונה שאזכה לראות זאת אף פעם לא היינו קרובים, אבל זה לא אומר שאתה לא חשוב לי.. כשתלך הכל יסתדר יותר טוב, יהיה פחות קשה.. לכולנו, וזה טוב. אבל המחיר הוא כבד, לאבד אותך. אם הייתי יכולה לבחור, הייתי בוחרת בך.. על זה שיהיה יותר טוב, כי בלעדייך.. מה זה שווה? חבל שאין ביידי את האפשרות לשנות, כי בסופו של דבר לא משנה כמה ארצה, אתה תלך..
2 תגובות
המלאך שלי
17/12/2013 20:37
מיה TT.TT
אהבה, אושר
היום מוקדם יותר כתבתי על הדברים הקשים והרעים שקרו לי (מי שראה), ואני רואה להראות דבר אחד טוב שקרה לי בזמן האחרון, 
משהו ששינה לי את כל העצב שהיה לי באותה תקופה. 
והמשהו הזה, היא, ילדה מדהימה שאני מעריצה מכל הלב, ילדה שאני מאוהבת בה כבר המון זמן, ילדה שאני סומכת עלייה בעיניים עצומות, שאני יודעת שהיא פה גם ברגעים הכי קשים.. 

הסיפור מתחיל כך: 

בל"ג בעומר האחרון,  
נפגשתי עם כמה ילדים לעשות מדורה, מי שאירגנה את הכל הייתה חברה טובה שלי באותו הזמן
 ובגלל זה באו גם חברים שלה, שלא הכרתי עד אז.
הגיעה ילדה בלונדינית, עם עיניים ירוקות, יפה ובערך בגילי.
בהתחלה היא לא הכי משכה את תשומת הלב שלי, היו במקום עוד אנשים שלא הכרתי
 ולא נתנתי דווקא לה משמעות מיוחדת יחסית לילדים האחרים שלא הכרתי.
אבל מה שכן שמתי לב זה שהיא הסתכלה עליי המון, ולא סתם..

בסוף כל האירוע איכשהו הגענו למצב שאנחנו יושבות ביחד ומדברות שיחה מאוד עמוקה. 
עד היום אני לא לגמרי מצליחה להזכר על מה דיברנו, אבל אני זוכרת שהיא הקסימה אותי לגמרי. 
הייתה לי מאוד הרגשה שהיא מחבבת אותי, סיפרתי לאנשים שהכירו גם אותה ואמרו לי שאני מדמיינת אבל ידעתי שאני לא (:
אחרי כמה ימים נפגשנו אני, עם אותה הילדה ועוד ילד שהכרנו שתינו. 
היא לקחה אותי לצד ואמרה לי שהיא אוהבת אותי, שיש לה משהו אליי. 
חיבקתי אותה, וכל כך התרגשתי.. היא פשוט הייתה כל כך מתוקה. 

המשכנו לדבר בפייסבוק, 
אמרתי לה שגם לי יש משהו אליה והחלטנו להפגש אצלה בבית. 
הגעתי לבית הספר שלה (היא גרה לא בעיר שלי), ומשם הלכנו ביחד לבית שלה. 
דיברנו, למרות שהיה לי ממש קשה לדבר.. כי אני מאוד ביישנית עם אנשים שאני לא מכירה, הייתי מאוד נבוכה.
אחרי כמה זמן שדיברנו, היא פתאום.. משום מקום, נישקה אותי. 
זה היה מדהים, הרגשתי את כל הגוף שלי מצטמרר, זה היה רגע פשוט מושלם. 
מאותו הרגע כל היום פשוט לא הצלחתי להוציא מילה מהפה מרוב שוק ממה שהיה, ומרוב אושר.
זאת הייתה הפעם הראשונה שנישקתי בת, שהיא אוהבת אותי ואני אותה, הייתי מאושרת. 

מהרגע הראשון שהיא נכנסה לי לחיים כל העצב שלי נעלם, הייתי כל כך מאוהבת..
 ואני עדיין, כל כך. 
מי שקרא את הדבר הראשון שכתבתי,
 יכול לדעת שהייתי מאוד בדיכאון, והיא באה והוציאה אותי מזה כאילו כלום. 
משהו שאף אחד אחר לא הצליח לעשות לפני כן, אני מעריצה אותה על זה כל כך. 

היא המלאך שלי, היא באה והראתה לי שלא הכל כל כך רע כמו שתמיד חשבתי. היא הצילה אותי מעצמי, 
מהדיכאון, מהעצב הלא נגמר שהרגשתי בלבי. 
היא גורמת לי להרגיש מיוחדת כלכך. היא נותנת לי להרגיש יפה, מה שתמיד לא חשבתי שאני למרות שאמרו לי שוב ושוב, פשוט לא האמנתי. 
אבל כשזה יוצא ממנה,אני מאמינה. בזכותה אני מרגישה כל כך טוב עם עצמי, 
למרות שאף פעם לא הייתי קרובה לשלמה עם מי שאני ומה שאני.. 

מאז שהיא נכנסה לי לחיים, אני מרגישה שיש מישהו שתמיד יהיה פה, אני מאמינה שהיא תמיד תהיה פה.
היא מחזיקה אותי כשאני עצובה, מנגבת לי את הדמעות כשאני צריכה את התמיכה.. היא פשוט כל כך עוזרת לי. 

מאז שאני מכירה אותה ועד היום, הרבה יותר טוב לי, אני לא מרגישה לבד. ואני יודעת שאני גם לא יהיה לבד, היא לא תשאיר אותי לבד, אני בטוחה בזה. בדיוק כמו שאני גם לא אשאיר אותה לבד.. 
לא משנה מה יקרה היא תהיה פה בשביל לעזור,
גם אם אני יכעיס או יעליב, גם אם אני יעשה טעות כשאני יתצרך אותה,
 היא תבוא.


3 תגובות
החיים שלי
17/12/2013 14:15
מיה TT.TT
החיים שלי
לפני שאני מתחילה עם כל מה שעובר עליי, הייתי רוצה לעשות פתיחה.. 
לפני שאני מספרת את מה קורה בחיים שלי כרגע הייתי רוצה לספר מה שעברתי. 

אני בת לאם חד הורית, אבא ואמא שלי נפרדו לפני שנולדתי ואבא שלי גרה כרגע כל כך רחוק. באוסטרליה. 
אפילו שאנחנו קצת בקשר זה לא מספיק זה בחיים לא יהיה מספיק, הייתי רוצה ללכת לבקר אותו, לחבק אתו להכיר אותו באמת.
אבל אין לנו מספיק כדי להרשות לנו להוציא כל כך הרבה כסף כדי להגיע עד לצד השני של העולם..

תמיד הייתי ילדה בודדה, 
יושבת לבד בהפסקות. זאת הקשופה שאף אחד לא שם לב אליה. 
הכל התחיל בכיתה א' הייתי ילדה ביישנית שלא יודעת מה לעשות, עם מי לדבר, איך להתנהג מול כל כך הרבה ילדים. 
ומאז ההתנהגות הזאת פשוט נדבקה אליי.
הייתי הולכת בהפסקות לבד, כרגע זה יותר טוב כי יש לי טלפון ויש לי תעסוקה כדי להראות עסוקה ולא מושפלת .. 
היו עוברים ליידי ילדים ופשוט צוחקים לי בפנים, אף פעם לא הבנתי למה.. ולמה זה מגיע לי? 

בכיתה ג' אמא שלי התחתנה עם גבר אנגלי, אחרי שנולד להם כבר ילד. 
מאז שהוא בא תמיד הוא היה מרכז העיניינים, ולא משנה מה תמיד זאת אשמתי, תמיד אני זאת שיוצאת לא בסדר.. 
כי הוא בסך הכל ילד, שלקח לי את הבן אדם היחידי שיכולתי לדבר איתו אז, אמא שלי. 

עברנו לבית שכור ביישוב די רחוק מהבית הקודם. 
לפני כן גרנו עם סבא שלי שהבית שלו, ועם עוד שני דיירים זרים שהתחלפו כל הזמן.. כדי שיהיה לנו מספיק כסף להחזיק את הבית. 
בהתחלה הכל היה מושלם, משפחה חדשה התחלה חדשה בית חדש, בית ספר חדש חברים חדשים. 
המשפחה המושלמת שתמיד רציתי, עם אבא. אבא אמיתי שיאהב אותי. כמו כל המשפחות גם לי יהיה אבא.
אבל אז הגעתי לבית הספר, ושתי בנות הפיצו עליי שמועות, דברים שקריים והכריחו ילדים להפסיק לדבר איתי. 
ואז כל הפנטזיה התחילה להתפרק לי מול העיניים לאט, לאט.. 
כל פעם כשהלכתי הביתה ברגל, היה ילד שהיה צץ פשוט משום מקום, ילד גדול יותר ממני. 
הוא היה מכה אותי, זה באמת כאב. לא הייתי מספיקה להגיב, והוא ברח מהמקום. ככה כמעט כל פעם שחזרתי מבית הספר.

האבא החורג שלי התחיל לשתות, והרבה. 
הוא היה צועק על אמא שלי וחוזר שיכור הביתה, פחדתי ממנו. פחדתי לגור בבית של עצמי, פחדתי מהצעקות שלו. מאיך שהוא מדבר אל אמא. 
הייתי רק ילדה בכיתה ד', והוא דיבר אנגלית. לא הבנתי כל דבר שהם אמרו אבל הבנתי מספיק.. 
תמיד כשהם היו רבים הייתי מסתגרת בחדר שלי שוכבת במיטה ופשוט בוכה את הלב שלי החוצה. 
אף פעם לא רציתי להיות ליידם כשהם רבו, אז אני לא בטוחה בזה, אבל אני די בטוחה שהוא גם הכה אותה כמה פעמים.. 
הוא ניסה גם להכות אותי כמה פעמים. 

לבסוף אמא שלי התייאשה והחליטה לקחת את אחי ואותי ולחזור לבית של סבא שלי.
חזרתי לאותו החדר שגרתי לפני שעברנו, הכל חזר להיות אותו דבר, רק שיש לי אח קטן. 
הוא היה בוכה ואומר לי שהוא מתגעגע לאבא.. ופשוט לא ידעתי מה לענות לו, רק חיבקתי.. 
הוא היה בן שנתיים וחצי כשעזבנו את אבא שלי, לפחות הוא לא היה מספיק גדול כדי לזכור הכל כמו שאני זוכרת. 

בכיתה ה, כשחזרתי לבית הספר הקודם. 
הכרתי ילדה שהייתה חברה טובה שלי די הרבה זמן.. והיינו מאוד קרובות. 
לבסוף גם זה התפרק כמו כל דבר אחר שהיה. 

עליתי לחטיבת הביניים, והכרתי ילד. 
הייתי מאוהבת בו עד השמיים, היינו ביחד שלוש חודשים אולי ארבעה. 
יצאתי מהארון אז ואמרתי לו שאני בי סקסואל, הוא נפרד ממני. 
הוא אמר לי מול הפרצוף שזה מגעיל, שאני דוחה אותו, ושזה נגמר. 
בחיים לא ידעתי שהוא היה הומופוב לפני זה.. אבל מה שכן הוא שבר לי את הלב.
הייתי בוכה כל כך הרבה,בגלל אותה הפרידה חתכתי את עצמי בפעם הראשונה. 
הייתי בבית הספר רצה לשירותים רק כדי לבכות, 
כדי שהילדים לא יראו אותי בוכה, שלא יראו אותי חלשה..
 שלא יגרום להם לנצל את זה שאני בן אדם רגיש ויציקו לי.. 
אבל פשוט ראו עליי, ראו לי את זה בעיניים.
ילדים קראו לי מכוערת, טיפשה, מגעילה, זונה.. "אולי תתאבדי כבר?" "מי צריך אותך?" 
"איכ, איזה מכוערת". 

הכל נחרט לי בלב ועד היום אני זוכרת כל מילה ומילה שאמרו לי, כל עלבון.. כל קללה.
בגלל העצב הפכתי להיות שונה, התלבשתי שחור, אפור, בגדים עצובים.
התאפרתי הרבה ורק בצבע שחור, הייתי הולכת עם האוזניות שלי לכל מקום כי זה היה הדבר היחידי שעצר אותי 
מלשמוע את המילים שזרקו עליי במסדרונות, בהפסקות, ככה יכולתי לא לשמוע.. לא להיעלב. 

הכרתי עוד ילד, הייתי מאוהבת בו. כל כך שמחתי שמצאתי מישהו שבאמת אוהב אותי.. 
היינו ביחד ארבעה חודשים בערך, ואז קרה משהו.. משהו ביניינו, הלכתי עם זה רחוק מידי, עם הקשר שלנו. סמכתי עליו יותר מידי 
כשלא הייתי צריכה. 
שלושה ימים אחרי המקרה הוא אמר לי שהוא כבר לא אוהב אותי, ונפרד ממני. 
נשברתי... ולא סמכתי על אף אחד יותר.... אף אחד. 











9 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
hero - nickleback

And they say that a hero could save us
I'm not gonna stand here and wait
I'll hold on to the wings of the eagles
Watch as we all fly away

Someone told me love would all save us
But, how can that be, look what love gave us
A world full of killing and blood spilling
That world never came

And they say that a hero could save us
I'm not gonna stand here and wait
I'll hold on to the wings of the eagles
Watch as we all fly away

Now that the world isn't ending
It's love that I'm sending to you
It isn't the love of a hero
And that's why I fear it won't do

And they say that a hero could save us
I'm not gonna stand here and wait
I'll hold on to the wings of the eagles
Watch as we all fly away